פסק-דין בתיק ת"א 21150-06-09

הצגת הנושא

1.         לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נ"ח] (להלן "פקודת הנזיקין"). התובע 1 (להלן " התובע") נפגע קשות בתאונת דרכים, כתוצאה ממנה נותר קואדרופלג (משותק בארבעת גפיו). אין מחלוקת כי התובע נהג בלא שהיה לו רשיון נהיגה ובהיותו קטין. לפיכך, ובהתאם לסעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "חוק פלת"ד"), התובע לא זכאי לקבל פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו על פי חוק זה. לפיכך, תבעו התובעים בעילה לפי פקודת הנזיקין, בטענה שהנתבע 1 (להלן - " הנתבע") גרם ברשלנותו לתאונה או תרם לה. השאלה שבה יידון פסק דין זה היא אם התאונה נגרמה עקב אשמו, המלא או החלקי, של נהג הרכב המעורב, שאם כן - יש לחייבו לשאת בנזקיו של התובע או בחלקם, על פי מידת תרומתו לאירוע התאונה.

            יצוין כי הדיון פוצל, ופסק דיני זה דן בשאלת החבות בלבד.

עובדות שאינן במחלוקת

2.         התובע נולד ביום 10/05/1990. בעת אירוע התאונה, היה בן 17 שנים ושלושה חודשים, וכאמור לא היה בעל רשיון נהיגה, וממילא לא היה מבוטח בביטוח חובה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

            התובעת 2 (להלן  - "התובעת") היא אמו של התובע. אביו של התובע הוא הנתבע 3.

            הנתבעת 2, כלל חב' לביטוח בע"מ, היתה המבטחת של הרכב מסוג טויוטה, מספר 8949027, שבו נהג התובע בעת התאונה (להלן - " רכב הטויוטה"). רכב הטויוטה היה רשום במשרד הרישוי על שם התובעת.

3.         הנתבעים שלחו הודעת צד ג' לתובעת, בטענה שהיא התירה לתובע את השימוש ברכב הטיוטה ולפיכך תרמה אף היא לאירוע התאונה.

4.         התאונה ארעה ביום 28/08/2007, בשעה 3:00 בלילה לערך. התובע נטל את רכבה של אמו, ככל הנראה כשבני הבית ישנו, נפגש עם חבריו בכפרו, ואחר כך נסע  - כשהוא נוהג וחברו אייל רחרוח (להלן - " רחרוח") יושב בתוך הרכב - מכיוון עוספיה לכיוון חיפה. בסמוך לצומת דמון והפניה לעבר קיבוץ בית אורן, סטה התובע מהנתיב בו נסע, עבר לנתיב שבו הנסיעה היא מכיוון חיפה לכיוון עוספיה, והתנגש עם רכב הנתבע מסוג ג'יפ ניסן מספר רישוי 9928935 (להלן - " הג'יפ" או " רכב הניסן"). רכב הטויוטה של התובע נזרק לכיוון השול שבצד שמאל לנסיעת התובע ובצד ימין לכיוון נסיעת הנתבע. רחרוח נבהל ועזב את המקום ואת חברו הפצוע. הנתבע ונהגים שעברו במקום ועצרו, הזעיקו עזרה.

5.         אין מחלוקת כי ליל התאונה היה "ליל ירח מלא", דהיינו הראות היתה טובה, ותנאי הכביש היו טובים. הכביש, בקטע שבו אירעה התאונה, הוא בעל שני נתיבים - נתיב לכל כיוון. "האימפקט" - מקום ההתנגשות - היה בנתיב הנסיעה של הנתבע, בצד השמאלי כיוון נסיעת הנתבע, והעולה מכך הוא שהתובע חדר לנתיב נסיעתו של הנתבע, כאשר הוא חוצה פס לבן שהיה במקום. עוד אוסיף, כי כלי הרכב נמצאו תקינים במצבם לפני התאונה, כך שיש הסכמה כי התאונה ארעה עקב טעות אנוש, כאשר השאלה לדיון היא לפתחו של מי מוטל האשם.

            אוסיף, כי התובע לא היה חגור בחגורת בטיחות בעת התאונה, מחדל שאלמלא הוא, ייתכן שתוצאות התאונה לא היו כה דרסטיות.

6.         כאמור, התובע  נפגע קשות בתאונה; הוא נמצא מחוסר הכרה וללא דופק, טופל על ידי אנשי מד"א שהוזעקו למקום, והובהל לטיפול בבית החולים "כרמל", ולאחר מכן לבית החולים "רמב"ם", כשהוא במצב אנוש. התובע היה מאושפז  מספר חודשים, ולאחר מכן אושפז בבית חולים "לוינשטיין" לתקופה ממושכת. כתוצאה מהתאונה אובחן כי התובע  סובל, כאמור, מקואדרופלגיה.

למותר להעיר עד כמה התוצאה טרגית, פרי מעשה חסר אחריות באופן קיצוני, אך עדיין מעשה שטות של נער עם תוצאה, לצער כולם, בלתי הפיכה.  

טענות התובעים

7.         לטענת התובעים, התובע 1 עמד לפני בחינת טסט (שלישית במספר, לאחר שנכשל בשתיים קודמות) וידע לנהוג. לעמדתם, הנתבע גרם לתאונה ברשלנותו: התובע נסע מכיוון עוספיה לכיוון צומת דמון (לפני הפנייה לכביש המוביל לקיבוץ בית אורן), שם ביצע התובע פניית פרסה בכדי לשוב לכיוון עוספיה, בצורה בטוחה ובתנאי ראות טובים. לאחר שסיים את ביצוע פניית הפרסה על מנת לחזור לעוספיה ואף הספיק להתיישר באופן מלא במסלול הימני, הגיח הנתבע ברכבו, כשהוא נוסע מכיוון חיפה לכיוון עוספיה, ופגע בתובע מאחורנית "פגוש מול פגוש",  כשהוא נוהג במהירות גבוהה, ככל הנראה מכיוון שסבר שבשעות כאלו אין תנועה בלילה ואף בשל עייפותו לאחר שעות עבודה ועירות מרובים. נטען עוד, כי הנתבע לא שמר מרחק ולא בלם במועד, שכן עוצמת ומיקום הפגיעה מלמדת על מהירות הנסיעה, שהייתה לשיטתם מופרזת ו/או לא תואמת את הנסיבות. הנתבע לא בלם את רכבו לפני שפגע בתובע, על אף שהיתה במקום ראות טובה למרחק מספיק והיה לנתבע  די זמן על מנת לבלום במועד ולמנוע את התאונה.

נטען עוד, כי הנתבע 1 לא הסית את רכבו לנתיב הנגדי או לשולי הכביש הרחבים, בכדי להתחמק מרכב התובע 1, על אף שלטענת התובעים "נהג סביר" היה נוהג כך.

            משכך, טענו התובעים כי הנתבע לא קיים כלפי התובע את חובות הזהירות המוטלות עליו, והפר חובות חקוקות, וביניהן הוראות פקודת התעבורה.

טענות הנתבעים

8.         הנתבעים טענו שיש למחוק את התובענה נגדם בשל העדר עילה; התובע מחוסר עילה לתבוע לפי סעיף 7 לחוק פלת"ד, מכיוון שנהג ללא רישיון נהיגה וללא כיסוי ביטוחי, וכמו- כן, הוא משולל זכאות לתבוע לפי פקודת הנזיקין, שכן מכוח סעיף 8 לחוק פלת"ד, הקובע את "כלל ייחוד העילה", אין לתובע עילות בנזיקין כלפיהם.